שבוע טוב לכולם,
לרוב אינני חובב של הביטוי אותו אכתוב תכף. "אנליסטים"
לכאורה מצטטים אותו תדיר כי הוא נראה מורכב ואינטליגנטי אבל מספיק כללי כדי לא
ליפול במלכודת ניבוי העתיד (מונח אקדמי). ואני בכלל לא חובב אנליסטים, אבל...הדולר
התחזק (לשון עבר, יען כי שבוע שעבר).
הפעם קל לראות את הסיבה ואת הגרפים. נגיד הפד האמריקאי, ברננקי, הכניס
את השוק למגננה כשהודיע על האטת תוכנית קניית האג"חים מ-85 מיליארד דולר ל-65 מיליארד. המדדים ירדו.
כעת מנסים להרגיע עמיתיו, נגידי המדינות השונות בארה"ב, שרק אם
האבטלה בארה"ב תרד מתחת ל-7% הממשל האמריקאי יממש את כוונתו. אהה... ברור.... בוודאי... בטח...
למה? (הגענו לפינת הפחד השבועית) ב-10 שנים האחרונות הגענו לכך שכמות
החוב בעולם כולו גדולה פי 3.6 מהתוצר העולמי.
מה הקשר? בעלת החוב הגדול בעולם (חלקו באג"חים) היא הכלכלה
הגדולה בעולם, ארה"ב.
שלא נדבר על הכלכלה השלישית בעולם, יפן, שחובה חונק אותה במיתון במשך
שני עשורים ואמורה להתפוצץ עם תספורת בסדר גודל של 80% (חפשו את קייל באס Kyle Bass).
בפשטות: מחזור חוב הוא למעשה דחיית חוב, מתישהו מישהו ירצה את הכסף של
חובו. מספיק שגודל דרישת פירעון החוב תהיי משמעותית לאותו זמן הדרישה כדי שיחל
מהלך של כדור שלג שעלול לגרום לקריסה.
דרך אגב, חוץ מזה הכל בסדר.
בעיקרון, השבוע הבא עלינו לטובה אמור להיות טכני להתנהל על-פי ה-PPZ
שהונחו מראש. אלא אם תבוא הודעה בעלת משמעות כלכלית דרמטית.
דאו-ג'ונס התסריט בשבוע שעבר אמר: "התסריטים לשבוע: ..... או עליה עד PPZ 14,900 ואיתות להמשך לונג או שורט". המדד עלה מ-14,600
ל-14,900 ואף עבר אותו. מדפיס ביום שישי BEOB שהמאפיין
